למה אנחנו גורמים לנורות האמבטיה שלנו לעבור תנאי קיצון
כשאנחנו מעצבים נורות אינפרא-אדום לשימוש באמבטיות או במרפסות, אנחנו לא רק נלחמים בקור של הבוקר – אנחנו גם נלחמים באדים.
חשבו על זה: באמבטיה, הנורות האלה עוברות תנאים קיצוניים. ברגע אחד הן כבויות, וברגע הבא הן פועלות בטמפרטורות גבוהות מאוד, כשהן נמצאות בתוך אוויר לח. זו סיבה מספיקה לכך שהנורות יתקלקלו, אם לא נהיה זהירים.
המאבק נגד האדים
העניין הוא שזכוכית הקוורץ והחוטים של הנורות הם רגישים מאוד. אם אפילו כמות קטנה של לחות חודרת לתוך הנורה, החוטים עלולים להישבר מיד כשמדליקים את הנורה.
כדי למנוע זאת, אנחנו משתמשים בשיטת “הזדקנות בתנאי לחות וטמפרטורה גבוהה”. בעצם, אנחנו מכניסים את הנורות לתנאים שמחקים שנים של שינויי לחות וטמפרטורה, אך אנחנו עושים זאת בתוך מספר שבועות בלבד. אנחנו מדליקים וכובים את הנורות שוב ושוב. אנחנו רוצים שהחלקים הרגישים של הנורה יתקלקלו במעבדה שלנו – כי המקום היחיד שבו הנורה צריכה להישבר הוא על שולחן העבודה שלנו, ולא בתקרה של הלקוח.
הכל תלוי בחיבורים
תווית “עמידה בפני מים” על האריזה לא אומרת הרבה אם הפרטים אינם נכונים. אנחנו מבלים את רוב זמננו בבדיקת נקודות החיבור – המקומות בהם החוטים נמצאים בקשר עם הנורה.
אנחנו משתמשים בחומרי סיליקון ובחומרים עמידים בפני טמפרטורות גבוהות, כדי למנוע חדירת אדים. אם חומרים אלה נהרסים, ייווצרו קורוזיה ובעיות אחרות. זה מסוכן מאוד. הבדיקות שלנו מוודאות שהחומרים האלה לא יתקלקלו כשהנורה מתחממת ומתקררת שוב ושוב.
הפשרה בנושא החום
הפעלת הרבה וואטים בחלל קטן יוצרת ריכוז חום גבוה מאוד. עם הזמן, זה עלול לגרום לזכוכית להפוך לשבירה.
אנחנו מנסים למקסם את עוצמת החום של הנורות, אך יש תנאי אחד – חייבים לוודא שהאוורור של הנורה תקין. אם יש יותר מדי חום בסביבת הנורה, אפילו החומרים העמידים ביותר יקרסו בסופו של דבר.
אנחנו מנסים את הנורות שלנו עד הגבול האפשרי במהלך הבדיקות. כך אנחנו יודעים בדיוק מתי הנורה עלולה להישבר, לפני שהיא יוצאת מהמפעל.